<h1>ארחות חיים הלכ' מגלה ופורים סימנים ו'—ז'</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ומברכין על קריאתה לפניה ג' ברכות סימן להם מנ"ח. מקרא מגלה. שעשה נסים. ושהחיינו. וקורא מגלה ולאחריה מברך בא"י אמ"ה הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע. כך היא הנוסחא דווקא. והרב בעל הלכות כתב וז"ל אומר האל הנפרע מהו דתימא שלא הושיענו לכך הוא אומר האל המושיע. הלכך נימרינהו לתרוייהו על התשועה ועל הנקמה עכ"ל. ואע"ג דאמרינן אין חותמין בשתים הני שתים שייכי אהדדי ואין תשועה שלמה אלא בשתיהם. וצריכין אנו להוסיף שבח והודאה על שתיהן אחת שנפרע לנו מן האויבים והאחרת גדולה מזו שהושיענו מידם ולא נפקד ממנו איש כדכתיב ואיש לא עמד בפניהם וזה היה פלא ונס גדול בלי ספק אין כמוהו שלא פגע בהם אדם וכתב רב עמרם גאון ז"ל שאין אומרים האל הרב את ריבנו והטעם אחר שאמרנו אלהינו מלך העולם וכן נמי פסק הר"ז ז"ל. וטעם ה' לשונות של הודאה כנגד ה' תשועות שעשה לנו השם מעמלק. הרב את ריבנו על ידי יהושע. והדן את דיננו על ידי גדעון. וי"א במות אהרן דכתיב וישמע הכנעני והוא היה עמלק. והנוקם את נקמתנו על ידי שאול. והנפרע לנו מצרינו על ידי דוד. והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו על ידי מרדכי ואסתר. ירושלמי לא אמרו ברכה אחריה אלא בצבור.
